קדוש ואח' נ' לביטוח בע"מ

פסק דין

1.בפניי תביעה כספית ע"ס 29,000 ₪ לפיצוי התובעים בגין שריפת רכבם כנטען מסוג מאזדה MPV שמספרו 96-161-09 (להלן: "הרכב") ביום 15.3.09 (להלן: "האירוע" או "השריפה").

2.בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה מהטעמים של העדר עילת תביעה, העדר יריבות, התובעים לא הוכיחו בעלות על הרכב, לא הוכיחו אירוע ביטוחי, לא הוכיחו כיסוי ביטוחי, ההודעה על האירוע נמסרה לנתבעת באיחור רב, דבר שמנע ממנה לברר את חבותה, וכי ממצאי החקירה מטעמה העלו כי התובעים הפקירו את הרכב ורק באופן אקראי נודע להם על הנזק.

3.בתיק הנדון התקיימו מספר ישיבות. נשמעו עדויות שני התובעים, עדותו של מר שלומי אוחנה, שהיה סוכן הביטוח של תובע מס' 2 במועד הרלוונטי לאירוע, את עדותו של מר וענונו אריק שמכר לתובע מס' 2 את הרכב כנטען, את מר יוסף קקון (אטיאס) שהביא את הרכב למקום שבו הוא נשרף, את בעל המוסך מושיקו אזוולוס שטיפל ברכב בעבר, ואשר הרכב הובא ליד המוסך שלו טרם שריפתו, ואת החוקר מטעם הנתבעת מר ישראל גסוליס.

4.התובע סיכם את טענותיו בעל פה, ונציגת הנתבעת סיכמה את טענותיה בכתב. הוזמן תיק החקירה המשטרתית שנפתח בעקבות האירוע, והוגשו לתיק מסמכים נוספים.

עילת תביעה והיריבות:

5.הנתבעת טוענת כי לתובע מס' 1 לא נגרם נזק כי הוא לא הבעלים האמיתי של הרכב, לא רכש אותו מכספו, ולא השתמש בו. הנתבעת טוענת כי לתובע מס' 2, אשר הוא זה שרכש את הרכב ורשם אותו על שם תובע מס' 1 אחיינו, אין עילת תביעה כנגד הנתבעת היות והוא לא רשום כבעלים של הרכב, גם לא המבוטח או המוטב על פי הפוליסה.

6.יש לדחות את טענות הנתבעת בעניין זה. אין חולק כי הנתבעת ביטחה את הרכב כנדרש, בביטוח מקיף, כשתובע מס' 1 הוא המבוטח בפוליסה. לא רק זאת, אלא שהנתבעת הואילה לגבות את מלוא הפרמיה השנתית על ביטוח הרכב בביטוח מקיף, ולאחר שהוגשה לה הדרישה לתשלום בגין האירוע הנטען היא התחילה להעלות טענות לעניין העדר יריבות או העדר עילת תביעה.

ע"י העלאת טענה זו מנסה הנתבעת לתפוס בחבל משתי קצותיו, וע"י כך להתנער מחובת התשלום על פי הפוליסה. ברגע שהמבוטח הגיש את התביעה נגדה, מנועה הנתבעת מלהעלות את הטענה של העדר יריבות, הרי אם טענתה היא שתובע מס' 1 אינו הבעלים האמיתי של הרכב, הרי יש גם את תובע מס' 2 שהוא בעצמו רכש את הרכב, דבר העולה מהעדויות בפנינו, ואם טענתה כי תובע מס' 2 אינו המבוטח, הרי יש לנו את תובע מס' 1 שהוא גם המבוטח.

7.אומנם הבעלות ברכב לא הועברה לשם מי מהתובעים, אך עולה מהעדויות כי תובע מס' 2 שילם בגין הרכב סך של 28,000 ₪ במועד רכישתו ככל הנראה בחודש 6/08. כך עולה מעדותו של תובע מס' 2 וגם מעדותו של וענונו אריק שקבל את הכסף מידי תובע מס' 2. לא רק זאת אלא שלאחר התאונה, ובעקבות טענותיה של הנתבעת כנגד עילת התביעה והעדר יריבות, נחתם זיכרון דברים ע"י הבעלים הרשום של הרכב, גב' ואנונו חן, דבר המוכיח כי הייתה הסכמה למכור את הרכב לתובעים או למי מהם. מר וענונו אריק העיד כי וענונו חן היא גיסתו, אשת אחיו, וכי הרכב שייך לו אך הוא רשם אותו על שם גיסתו, והחליט למכור אותו לתובע מס' 2.

8.אומנם הדברים נעשו בדרך לא דרך, כאשר וענונו אריק טוען כי הרכב שייך לו ורשום על שם גיסתו, ותובע מס' 2 טוען כי הרכב שייך לו ורשום על שם אחיינו שהוא תובע מס' 1, ואומנם רישומים כאלו מסרבלים את הדברים, ומעוררים תהיות ומחלוקות כלפי צדדי ג', דוגמת הנתבעת, אך במקרה דנן ברור ממכלול העדויות כי הרכב אכן היה בבעלות התובעים או מי מהם, ובשימושם, עובר לשריפתו.

נסיבות האירוע:

9.חשוב לציין כי הנתבעת באף מקום לא טענה כי המדובר באירוע מכוון או מבוים, לא במכתבי הדחייה ששלחה היא לתובעים, ולא בכתב ההגנה מטעמה, וגם לא בסיכומיה. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובעים הפקירו את הרכב, ונודע להם באקראי על שריפתו.

10.נשמעו עדויות בעניין זה. התובעים עצמם לא היו מעורבים בהבאת הרכב לתיקון במקום בו הושאר מחוץ למוסך פיוז, שם הוא נשרף. הוכח מהעדויות בפניי כי תובע מס' 1 כלל לא היה מעורב בעניין אותו רכב, וכי תובע מס' 2 הוא שקנה את הרכב ממר וענונו אריק, ובחר לרשום אותו על שם אחיינו תובע מס' 1. תובע מס' 1 היה אז בחור צעיר, שעוד לא קבל רישיון נהיגה, והוא אף פעם לא השתמש ברכב, ולא טיפל בו, ואין לו נגיעה לרכב. הוכח כי גם הביטוח הוצא על שם תובע מס' 1, אולי משיקולי גובה פרמיה, מאחר ולתובע מס' 1 היה העדר תביעות, והייתה לו הנחה של העדר תביעות כפי שסוכן הביטוח שלומי אוחנה העיד.

11.תובע מס' 2 שהעיד על עצמו כבעל עסקים רבים, בתי עסק שונים, קניון, בית מלון, צי של רכבים המונה 14 או 15 רכבים, העיד כי אישית הוא לא נהג ברכב (למעט נסיעת מבחן עובר לרכישתו), לא השתמש בו, ולא טיפל בו. היה ידוע לו כי הרכב נסע יפה, ואף טופל במוסך פיוז לפי חשבונית תיקון מחודש 8/08, אך בתקופה האחרונה התגלתה בו בעיה בחשמל או במחשב, וזו הסיבה שבגינה הובא הרכב למוסך פיוז, שם הושאר ונשרף.

12.אם אין טענה לאירוע מכוון או מבוים, הרי הטענה היחידה בעניין נסיבות האירוע, ואשר הועלתה ע"י הנתבעת בעניין זה היא אם אכן התובעים או מי מהם הפקירו את הרכב במקום עד לשריפתו.

13.לפי עדותו של יוסף קקון, הוא הביא את הרכב לאזור התעשייה היכן שממוקם מוסך פיוז, ויחד איתו הגיע מאיר ועקנין ברכב אחר. קקון השאיר את הרכב במקום וחזר ברכבו של וקנין. קקון העיד כי לאחר שהביא את הרכב למקום חזר למחרת ומצא אותו שרוף.

14.בעל המוסך מושיקו אזוולוס העיד כי אכן ראה את הרכב מחוץ למוסך שלו, אך לא הכניס את הרכב עדיין לטיפול, ולכן לא רשם אותו בספרי המוסך. הוא טען כי כל עוד הרכב לא הוכנס לטיפולו אין הוא אחראי על שלמותו של הרכב. הוא מסר כי מפתחות הרכב נמסרו במוסך, אך אינו זוכר מי קבלת אותם, אולי הפקידה במשרדו. הוא גם לא זכר כמה ימים עברו מאז שהובא הרכב לאזור התעשייה ועד לשריפתו.

15.מאיר וקנין לא העיד בפניי. נציגת הנתבעת מפנה לעדותו של וקנין בפני החוקר, שם הוא מסר כי הוא נהג ברכב והביא אותו לאזור המוסך. הוא השאיר את הרכב ולקח את רכבו הפרטי מאחד המוסכים שם, ומספר ימים לאחר מכן ראה את הרכב שרוף. וקנין לא הובא לעדות כאמור, ולא הוגשה מטעמו הודעה חתומה לחוקר, ועדותו של החוקר בעניין תוכן שיחה זו היא עדות שמועה, שספק אם יש לה ערך ראייתי, אך בסיכומיו של תובע מס' 2 הוא מסר כי הוא מסכים עם דבריו אלו של וקנין לחוקר.

16.אכן כטענת הנתבעת קיימות סתירות במספר פרטים בעדויות התביעה, למשל בין גרסתו של וקנין לגרסתו של קקון בעניין נסיבות הבאת והשארת הרכב במקום. יחד עם זאת כל העדויות בעניין זה מאשרות מספר עובדות מהותיות, והן כי הרכב הושאר באזור התעשייה, מחוץ למוסך פיוז. אין מחלוקת כי במוסך פיוז נערך תיקון חשמל קודם לרכב, והובא באותו יום כדי להמשיך טיפול לאחר שהתגלתה תקלה חוזרת במערכת החשמל או המחשב. לגבי משך הזמן שבו הושאר הרכב עד לשריפתו, מסר קקון כי הוא נשרף למחרת היום שבו הובא למקום, בעוד שלפי גרסתו של וקנין זה קרה מספר ימים לאחר מכן. בעל המוסך לא זכר בכלל כמה ימים הושאר הרכב שם עד לשריפתו.